מה עושים שלושה שבועות (כמעט) בקטמנדו

אתם בטח שואלים את עצמכם, לפחות אלו שהיו כבר בקטמנדו , איך לעזאזל אפשר להעביר שלושה שבועות בקטמנדו מבלי לקבל מחלת נפש הידועה בשמה כשגעון פסיכוטי אבנורמלי בתודעתו של האדם הסביר הבלתי שפוי כי ישאר 3 שבועות מרצון בתוככי העיר קטמנדו בצמוד לרובע התיירים הידוע לשמצה כ-טאמל, שם נרדף למסעדות חנויות ושאר מיני בעישין. .

ובכן , כאשר בן אדם שפוי בראשו (גם אם זה אחרי שבילה 3 שבועות בטיול באנאפורנה ובדיוק חזר משבוע מדיטציות ובודהיזם במנזר) רוצה/צריך/נאלץ לבלות זמנו , ראוי כי קודםכל ולפניהכל ובזכותהכל יגיד תודה רבה למזל (שגרם לו לפגוש את הדר שהפנתה אותו לרחוב הגסטהאוסים השקט והנפלא, בעל הגינות הירוקות, הידוע בכינויו פקנג’ול) ולאחר מכן יגיד תודה רבה לבית חב”ד  ולעומד בראשו הרב חזקי על אשר הקים ומתחזק בית יהודי ומקום מפגש לישראלים בסביבת עובדי האלילים והתיירים בעיר הידועה בשם קטמנדו.

אם כן , כמו  שנאמר – המשימה הראשונה במצב נתון הינה למצוא לעצמך בית ראוי לשינה ומאכל ארוחת בוקר בניחותא ואם ברצונך גם בקריאת ספר או בכתיבת זכרונות בגינה ירוקה ושקטה וחסרת רעשי צפצופי מוניות, כמו שכבר הזכרתי , פינה כזאת למצוא בתוך הטאמל בלתי אפשרית .
אך רחוב אחד מחוץ לטאמל , בשם פקנג’ול , שם ניתן למצוא את הגסטהאוסים הטובים ביותר ואף במחיר סביר (300 רופי) לחדר זוגי, מיטה זוגית ענקית, מקלחת ושרותים נקיים .אפשר להגיד שזה כמו למצוא צימר טוב באמצע העיר ובמחיר מצוין .
בנקודה זו , המסקנה הטובהביותר שיש לי מכל עניין הגסטהאוסים הם שתמיד כדאי לחפש את אלו הטיבטים מפאת נחמדותם ואיכותם (ממש כמו שהיה לי בפוקרה) ואם לא , אז לא , לא נורא , עדיין כולה מיטה ומקלחת .

אז.. מה עוד אפשר לעשות בקטמנדו גם כדי להעביר את הזמן וגם כדי לעשות בצורה כזאת שלא תגיד לעצמך שאתה מעביר זמנך היקר ללא שוב וללא תכלית , כי מהם חיינו ללא תכלית ומהות ?
ובכן , מן הסתם ראוי כי אדם פלוני ימצא מקום שאינו אלמוני כלל לשבת לאכול ארוחותיו, לקרוא את ספריו ולהתעסק במחשבו האישי כי אם אין בכך בסיס רעיוני ומציאותי הולם לתורתו של מסלאו ביחס לצרכי האדם , ואם אין זה כך הרי שיש להוריד שעות לימוד רבות מקורסי המפקדים בצבאנו .
בראיה זו , חיפשתי לי את מקומי  בין עובדי האלילים למינהם ומצאתיו בכמה מקומות רבי עוצמה, טעם ואף לפעמים משופעים ברשת אלחוטית.

את הלאסי הטעים ביותר שאכלתי בימי חיי וכפועל יוצר מספר פעמים לא מעט במהלך שהותי , מצאתי באחד הרחובות המובילים לכיכר דורבר הידועה , שם , נדחף בין נפאלים לא מעטים וכמעט לא בין תיירים טעמתי את טעם היוגורט המתוק, צמיגי , שמגיע עם הפתעות צימוקים ושאר שטויות למינהם . תענוג עילאי השווה הליכה של 15 דקות רק עבורו וסיבובים שונים שרק על מנת לעבור דרכו.
ובין לאסי ל-לאסי , מצאתי את הקפה הקר  והסמוזי (משקה פירות) הטובים ביותר , במשולש המסעדות שליד מסעדת הישראלים – אור2קי (אור לקטמנדו) , שם בקפה חלדי , שכולו שורה של שולחנות , מזגנים, תקעי חשמל והרבה אנשים ולפטופים, הזמן שהעברתי שם , ובאור2קי , אינו בר חלוף כלל וכלל , ואני .. עדיין מת לנסות את עוגת הKiss from Zuri..
אי אפשר שלא להיזכר גם בכמות האננסים במרובה, הסוכריות הקטנות , המסעדה הטיבטית השקטה שם אכלנו , אני, שי וענת, אברהם , ולפעמים בראיין כוכב עליון (חברם) מספר לא מועט של פעמים , ה”מסעדה המקומית” בטיזנבי שקים לקח אותי אליה (תמונות בפוסט על קים) וכמובן כמובן כמות המומואים והסמוסות לאורכה ולרוחבה של קטמנדו .
בין לבין , הספקתי לבקר בקזינו ולאבד את כספי, לשמוע שיעורים מעניינים של חזקי ולקשקש ללא הפסקה עם זוש’ה , החבדני”ק התורן (זושה, אתה גב-גבר ואתה יודע את זה !) שכבר הופך להיות קבוע  !

אח אח , אנשים אנשים, כמה שפוגשים ורואים אנשים מעניינים ושונים כל אחד בדרכו כשאתה יושב במקום זמן רב, אם זה קים שעליו כתבתי , ג’ים היהודי הדרום אפריקאי שפגשתי לתומי בשגרירות הודו וממנו קיבלתי הרצאת קונסיפרציה ויהדות, עם הזקן הלבן והעיניים שלו עוד יש סיכוי שהוא המשיח .. בראיין כוכב עליו, חברם של שי וענת  – המורה למשהו מקנדה שנראה כאילו יצא מספר האגדות (ואולי פשוט מהתוכנית טוב טוב הגמד או משר הטבעות ), אשוק  הטיבטי, אחיינו של הדלאי למה  שכלכך רוצה להתגייר וביקרנו בבית חב”ד לא מעט פעמים .
כמה שלהיות קבוע גורם לך לראות ולהבחין בתחושות , להיות מבין אלו שיכולים לראותבעין בוחנת ויותר עמוקה את ההבדל שבין האנשים הארעיים לאנשים הקבועים , להמשיך שיחות פילוסופיות עם שי וענת ולדעת שגם מחר תהיה כזאת , לדעת את צפונות בית חב”ד והעניינים הפנימיים ולנסות להיות שם כשעולות בעיות (וכמובן שללמוד לקח מזה .. ), לקרוא ספרים ואז עוד ספרים, לחיות .

כן , לא חסר מה לעשות 3 שבועות בקטמנדו ,
וכאשר  הקבוצה הישראלית, קבלני משנה של אחת החברות בארץ, אנשי עבודה , לא טיילים , אנשים מבוגרים , מגיעה ושואת  – וכי מה יש לך לחפש כאן בקטמנדו , בנפאל , בהודו כל שעליך להסביר להם שאולי על הארץ אי אפשר לוותר, ותמיד להתגעגע אף יש חיים בעוד מקומות בעולם ומה לא יותר כיף מלראות אותם ואז להבין שחייך בארץ לא רעים בכלל..

לסיום , התקופה ולא רק הפוסט, מצאתי עצממי מעביר זמן לא מועט בהתלבטות קטנה גדולה בין להמשיך את הטיול בצפון הודו או לסע למנזר קונג פו בסין שאליו רציתי ,
כמו בהרבה דברים בחיים כשאתה צריך לבחור אתה לא רק בוחר בכן אלא גם בלא  אבל .. איזה כיף שאלו הם הבחירות שלך , מי יתן ואפשר יהיה להמשיך עם זה .

טוב, סוף סוף אני מסכם את התקופה הזאת בקטמנדו , פוסט שכתבתי בכמה זמנים שוןנים ואם שרדתם לקרוא עד כאן , אני מעריך אתכם ואת הסבלנות שלכם – אולי גם אתם רוצים ויפאסנה ?

* השתמשתי בויפאסנה , בזמן שלפני הויפסאנה כטריגר לסיים את הפוסט הזה, ככה זה כשהזמן קצר והמלאכה מרובה הדברים רצים מהר, כשהזמן לא נחשב , הכל לא נחשב.

לשימוש בחוש הראייה לחץ כאן

פורסם בקטגוריה יומן מסע, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *