אתחיל בחגיגונת – זהו הפוסט ה102 ביומן מסע … גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן.
האמת , כבר כמה חודשים טובים שלא כתבתי כלום כאן ,
לא בכדי – סיבות למכביר ואולי אף תירוצים קבילים , אך לא בזה עסקינן.
בסוף השבוע האחרון יצאתי לעוד טיול מבית מדרשה של קבוצת המשוטטים של מטה אשר,
מלווה בבני דודים וחברים יצאנו לתור את האיזור שליד שפך הפארן שמגיע לאיזור כביש הערבה (לפחות מנקודות התצפית הרבות זה נראה שאנחנו תמיד באיזור) .
כמו בכל מסע, הכנות למכביר – הרצון לעשות את הטיול הגדול (גדול קטן קטנצי’ק … מי סופר)
לטיול המושלם מניע אדם להשקיע ולשאול עצמו מה ואיך אמור להיות הטיול וכמו כל מסע
הכנות לחוד – ביצוע לחוד והחיים יפים ,אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שאת הרגע הנחווה כעת אנחנו מחפשים ולא את הרגע הבא המתוכנן באדיקות (אם כי רשימה זה דבר בסיסי ותשאלו כל בר דעת) וכמה טוב שיש אנשים טובים לרגעים שכאלה.
התמונות היותר טובות – ממש כאן .
המקומות היפים שהצלחנו לראות היו פטריה שנתגלתה מחדש זה לאחרונה , בהחלט מרשימה בתצורתה , הר צוריעז על נופיו המדהימים, צוקי אוביל וקניון עדה היפה, שפכי הנהרות האדירים של הפארן והציחור שנראה במרחק , ארוחת השישי הטובה כרגיל והאנשים הטובים לחזור אליהם.
מה גם שקיבלנו דרישת שלום חמה ונפנוף כנפיים מאנשי המטוסים קלים שבאו לבקר ביעף נמוך מעל הראשים המזיעים.
יואב, חגי, יניב, אלכס ושאר החבריא – תודה !
סוף שבוע רגוע !