כנראה שצריך להיות חולה כדי להתעורר בחמש בבוקר לבוקר ירושלמי קר,
להכין כוס תה כשבחוץ עוד חושך ולזכות בשעת בוקר כזאת שאתה רק חולם עליה
בשאר הימים …
אז כשבחוץ עוד חושך וביד חם ומהביל והגרון משווע לטיפה חמה להמיס את כל הסכינים הקטנות
שדוקרות כל בליעה,
זה זמן טוב לחשוב על השנה שעברה,
לסכום לעצמך, כמדי עונה, כמה זכרונות,
כאלו שהותירו רשמים של שנה שאינה רגילה,
החל מחתונה וכלה בציפיה למועד שבו תורחב המשפחה,
לביקורים בחוץ של הארץ, לנופש ולפרנסה,
לאתגרים מקצועיים מפתחים וכברת דרך לא פשוטה בעבודה,
לשפה חדשה שזולגת אט אט לידיעה,
לאנשים שראיתי כל יום ולאנשים חדשים שתפסו מקומם ,
למפגשי חברים ולשעות נסיעה מרובות המונעות ממני אותם,
לירושלים שהתרוקנה,
לחזרה לשפיות שעיקרה עיקר עיקרים,
ולעוד הרבה הרבה דברים קטנים וגדולים בשנה שהייתה לשנה
הכי הכי הכי עמוסה וגדושה שעברה.
ויאללה גם מחשבה על שמיכה חמה,
ועוד שעה של רביצה,
במיטה,
ככה לטובת החיוך של היום שעוד לא האיר,
חזרה לחלום על השנה הבאה…