נצח ועוד יום

קוראים לזה לברוח,
לעולם שכולו יותר טוב . באמת זה כך ?

היום התחיל טוב יותר , טוב יותר מאתמול, טוב יותר מאתמול של אתמול.
כבר שלושה ימים שאני בבית, והיום התחיל יותר טוב . למה ? קמתי שעה יותר מוקדם.לעומת זאת, לא ידעתי מה מצפה לי, כשאחרי עשרים דקות לערך , שמעתי קול שקשוק משאית נוראי, מסתבר שהיא הורידה מול הבית מכולת זבל, כזאת , שבדיעבד נזכרתי , משמשת במיכל ענקי של פסולת שיפוצים. את המשך היום אני מעביר ברעש בלתי פוסק של קדיחות , כזה שחודר קירות של בנין אחר , עובר באוויר הדק שבין הבניינים , נדחק בין מולקלות קיר חדרי וחלונותי הסגורים, מאפיל על האוזניות היושבות בתוך האוזן המוציאות מוזיקה רנדומלית זו או אחרת.

ההכרה ברעש הזה דוחקת בך, מזיזה אותך באי נוחות, לא נותנת רגע של מנוח , ואולי אף יותר גרוע , היא באה בגלים – ברגע שהתרגלת אליה היא תפסיק לדקה ותחזור שוב וקשה קשה להתרגל אליה כמו שמתרגלים לגלים המתנפצים על גופך בימי הים הרדודים.

הכרה חודרת שאין לך יכולת לברוח.

ואני (לא משנה – יש דברים שנשאיר ביומן מסע הפרטי).

נצח ועוד יום.
כמו לקום בבוקר יום חדש לבוקרו של יום נוסף בשרשרת , או כמו לקום אחרי נצח חיים ליום אחרון.יום אחרון של מסע בנבכי נשמה , נשמתך, אל תוך החיים שהיו ואולי אף לחיים שחיו רק בחולמך,
לעבור את מסע היום האחרון עדיף בהבנה על החיים שהיו ? בהתענגות על החיים של עכשיו שעוד נותר מהם כה מעט? או שאולי עדיף בכלל להפסיק זאת כמה שיותר מהר באבחת חרב (או ירייה ) אחת , מהירה ועדיף לא כואבת ?

ואם אתה מצטער על החיים שחיית עד עכשיו ? האם היום שאחרי הנצח הוא קינה אחת גדולה למה שאבד , או אולי מבוכה שעוד נותר לך יום לנצלו בדרך הפוכה ?
ואם הנצח היה טוב מאין כמוהו ? היום האחרון הוא קינה על סופו או שמה שמחת הלבבות על שהיה ועודנו ?

שומע נורה ג”ונס ברקע, באוזניות הנכנסות לאוזן אף מותירות לרעשים חיצוניים להגיע,
מפחד שמה נאבד משהו מהעולם החיצון, כל עוד העולם הפנימי אינו מלא מספיק.
נצח ועוד יום – מתי מותר לחגוג זאת , את יומך האחרון ?

היום התחיל יותר טוב . טוב מאתמול, טוב מאתמולו של אתמול.

אולי עבורי זה כך ,
עבורו זה לא. (וקישור לויקיפדיה)

כבד, איטי, זוכה באחד הפרסים קאן 98 ועוד,משחק אדיר של ילד קטן ובעצם דורש חיבור אישי להליכות עטופות זכרונות על שפת הים ולתחושות נוספות שעדיין אין רשיון מגנזך הזמן לפרסמם על דפי האתר .
את הפסקול הנוגה אני כבר שומע כמה שנים ככה סתם, ואכן השבוע הגיע הזמן לראות הסרט עצמו.

קשה, קשה לברוח מהדברים הטבועים בעצמך, בך , אתה.

מומלץ יומן מסע לסופשבוע זה.