חוזרים אחורה ל”עופרת יצוקה” וקצת לכנסת

בעודי יושב השבוע ביום א בבית וחושב כיצד לנצל את היום חופש הזה עד שיגיע זמנם של הטעימות לחתונה של בני וחן נתקלתי בפוסט מצוין של עידו לנדו על מבצע עופרת יצוקה בראייה לאחור, מה שגרם לי לשבת כשעה וחצי ולהתעמק בו טובטוב, בקישורים שאליו הפנה , בפוסט נוסף שלו מתחילת ימי המבצע עצמם הקורא לסרבנות ובעיקר בדיון שנסוב סביב הטוקבקטים (תגובות) המרובים כלכך לנאמר – מה שרק העיד עבורי על הקשר החזק שאנשים מכל גווני הקשת הפוליטית מרגישים למדינה, לארץ לשניהם או לאף אחד מהם בכלל .
 
אותי “עופרת יצוקה” תפסה פעמיים (לפחות כך אני מרגיש) בטיול ,
לראשונה בחניון של סופרמרקט ענקי בניוזילנד כשעיקר השיחה נסובה סביב רצונו העז של אבירם לחזור לארץ ובעיקר ליחידה שלו שממש עתה השתחרר ממנה , נראה לי שזה היה החוויה האישית הראשונה שלי  למה שאנחנו מכירים במלחמות כשכל החבר’ה שנראה שלפעמים במילואים קצת מחפפים במלחמה מגיעים ביותר מ100% (ראוי לציין שזאת אינה השוואה לאבירם ,הוא דווקא שירת מספר שנים לא מועט כחייל ומפקד בכיר ביחידה וההתלבטות האישית שלו ביחס לדאגה לחברים, לחיילים ולתפקודה של היחידה היא היא לטעמי יסוריו של אזרח למופת במדינה).
הפעם השנייה שהמבצע “תפס” אותי הייתה קצת פחות נעימה, אם כי בטוח יותר נעימה ממה שעבר על תושבי רצועת עזה בתקופת המבצע, בכפר שלפני פס ההרים של האנאפורנה “תפס” אותי אמריקאי מבוגר, כבן 60 (ועדיין לא הייתי רוצה לפגוש אותו בסמטה חשוכה..)  והתחיל את שיחתו איתי לאחר שהבין שאני ישראלי במשפט המחץ “מה אתה חושב על רצח העם שאתם עושים/עשיתם בעזה ?” .
זאת גם הייתה אחת הפעמים הבודדות בחיי שעצרתי את עצמי חזק חזק מלא לזרוק עליו באותו הרגע איזה ספסל )-:  לשמחתי הצלחתי. לא אגיד שהשיחה איתו הייתה רגועה כלכך אבל מהמחמאות שקיבלתי ממנו כשבוע לאחר מכן הבנתי שאני הייתי היחיד שעוד איכשהו דיבר איתו וגרם לו גם קצת להבין מה עובר על ישראל (למרות שהוא עדיין לא הצליח לקלוט את משמעותה של עיר במרחק 1.5 נסיעה ממקום מגוריו שמופצצת בטילים לריכוזי אוכלוסיה יום יום במשך שנים מספר).

מה אני אומר בעצם .. כמה דברים :
1. תקראו בעצמכם -  אם המקום הזה , הקהילה , העם , המדינה , הפלגים , התרבות שלנו חשובים לכם ומעסיקים אתכם, אז אני ממליץ. לקרוא את ההפניות לפוסטים של עידו – זה שמסכם את ראיותו בתום שנה למבצע וזה שקורא לסרבנות וכן את התגובות !
2 מה הפתרון שאתם רוצים –חשבתם פעם בעצמכם ?
    ללא סיסמאות, ללא פולטיקאים. מבדיקת העובדות עצמם , מלהסתכל במפה באמת. 
    מפאת ארוך הפוסט שלי וחוסר הרצון להרחיב בנוגע לזה – אני כרגע לא אכנס לעוד בנושא הזה, 
    חוץ מהקריאה ללשאול את עצמכם באמת, תוך הבנה שכל הסיכויים אומרים שבחיים לא בחנת
     את מחשבותיכם הפוליטיים מתוך הסתכלות רצינית על מציאות העובדות ולא מציאות הדעות .
3. בסכסוך הזה שביננו לבינם , מה איתכם ? איך אתם מטפלים בסכסוכים “כאלה” בחייכם הפרטיים , אתם עם עצמכם , בבית , בעבודה ? בסכסוך על מקום החנייה , על חופש הבחירה בבית , על “כפיה” דתית וחילונית , על חלוקת העבודה בבית ועוד .
האם בכוחניות ומתוך חוסר רצון לוותר ,או האם מתוך הסתכלות אמיתית במצב מ-עיני הצד השני וניסיון להגיע לשיתוף פעולה אמיתי ? האם אתם מקדשים את שיתוף הפעולה או את רצונכם בלבד ? ועל איזה מהערכים שלכם תהיו מוכנים למות ולא לוותר ?
4. לדבר על פער תמיד הרבה יותר קל מלעשות להקטנת הפער. ולכן הערכתי הרבה היא תמיד לפועלים למען. למען מה שמעבר להם עצמם . שם נמצאת האמת , שם נמצאת אהבה , שם נמצא אלוהים .

אסיים בקישור לכתבת ynet על הצעת ח”כ רותם בנוגע להשבעתו של ח”כ להיות ח”כ נאמן למדינה שבסיסה הוא יהודי, ציוני ודמוקרטי – ממשיך את השאלה הבסיסית ביותר לגבי מה אנחנו רוצים שיהיה אופיה של המדינה  . 

אסיים באופטימיות מעורבת במחשבה ריאלית  – ד”ש והזמנה לכולם לעין פרת .
כאן לא מדברים דו שיח ודו קיום , כאן גם עושים .